מקבים ב' - סיפור נס חנוכה וגבורת בית חשמונאי

מקבים ב' - סיפור נס חנוכה וגבורת בית חשמונאי
ספר מקבים א' אשר נכתב ע"י עד ראיה ושמיעה שהשתתף במלחמות, שרד עד לימינו ותורגם ללשון הקודש. מוגש כעת לראשונה במהדורה תורנית בהוצאה מפוארת עם מקבילות מדברי חז"ל ומקורות הסטוריים רבים, מלווה בתרשימים תמונות נדירות ומפות מושקעות. באחת משעותיו הקשות של עם ישראל העמיד הקב״ה לישעו את הכהנים החשמונאים, וכפי שמתאר הרמב״ם בלשון מועטת המחזיקה את המרובה: "בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני״. בזמן קרוב מאוד למאורעות אלו, בעוד בית המקדש מתנשא בתפארתו ומלך מבית חשמונאי עומד בראש עם ישראל, הועלו על גבי הכתב ותועדו בפירוט רב כל קורות אותם הימים. בחיבור זה, שלימים יקרא בשם ספר מקבים א׳, תיאר הכותב את הרדיפות והצרות שהגיעו על בני ישראל מידו של אנטיוכוס הרביעי, המכונה אפיפנס, המלך מבית סלווקוס שמשל בסוריה ובארץ הקודש, ובעטיים של יהודים בוגדים ומפרי ברית שהתיוונו; את גזירות השמד ומסירות נפשם של היהודים לקיום המצות; את קנאתו של מתתיהו בן יוחנן בן שמעון בן חשמונאי הכהן לתורה וקריאתו למרד ביוונים, מלחמות בנו יהודה המקבי ואנשיו המעטים והחלשים נגד הגוים הגבורים והמרובים, ואת תשועת ה׳ והנצחונות היהודיים, טהרת המקדש ובנין המזבח מחדש וקביעת חג החנוכה לדורות הבאים. בהמשך מספר המחבר על התלאות שלא פסקו, על מצוקתם של יהודי הגליל והגלעד שסבלו מרורות מאת שכניהם הרעים ועל היחלצותם של יהודה ואחיו לעזרתם; על סופו של אנטיוכוס הרשע, ועל יורשיו וממשיכיו שלא חדלו מלהלחם בישראל; על המפקד הסלווקי ניקנור שהניף ידו בגאון על המקדש ורצה להחריבו, ועל מפלתו הגדולה שלאחריה נקבע י״ג באדר ליום טוב ושמחה; על פעולותיו המדיניות של יהודה ועל חירוף נפשו עבור עמו ונפילתו בשדה הקרב. הסופר מוסיף לכתוב על הנהגת ישראל בידי אחי יהודה, יונתן ושמעון בני מתתיהו, על מלחמותיהם וגבורותיהם, על כריתת בריתות ידידות עם המלכים והעמים הקרובים והרחוקים, ועל עשייתם הרבה של שמעון ויונתן בבנין וביצור ירושלים וערי יהודה ובהרחבת תחומי השליטה היהודית בארץ ישראל. החיבור מקיף משך זמן של שלושים וארבע שנים (ג״א תקצ״א–תרכ״ה), והוא נחתם עם פרשת הרצחו של שמעון והתמנותו של יוחנן (המכונה גם הורקנוס) בנו לכהן גדול ונשיא תחתיו. פרטים ברורים אודות המחבר וזמנו המדויק אינם ידועים, אך נראה שהיה מיהודי ארץ ישראל, ממחנה הפרושים הנאמנים לחז״ל (שהיוו את רוב העם), והוא ערך את ספרו בשנים הראשונות להנהגתו של יוחנן הורקנוס, סמוך לשנת ג״א תרל״א לב״ע. הכותב סמך על דברים ששמע מפי בני דור המרד, וגם השתמש בתעודות ומכתבים מקוריים שנשמרו בארכיון החשמונאי 11 , ויש מי שהראה פנים לסברא שבצעירותו נמנה המחבר עצמו על חילו של יהודה המקבי והשתתף בגופו בחלק מהקרבות המתוארים בספר.   מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני״. בזמן קרוב מאוד למאורעות אלו, בעוד בית המקדש מתנשא בתפארתו ומלך מבית חשמונאי עומד בראש עם ישראל, הועלו על גבי הכתב ותועדו בפירוט רב כל קורות אותם הימים. בחיבור זה, שלימים יקרא בשם ספר מקבים א׳, תיאר הכותב את הרדיפות והצרות שהגיעו על בני ישראל מידו של אנטיוכוס הרביעי, המכונה אפיפנס, המלך מבית סלווקוס שמשל בסוריה ובארץ הקודש, ובעטיים של יהודים בוגדים ומפרי ברית שהתיוונו; את גזירות השמד ומסירות נפשם של היהודים לקיום המצות; את קנאתו של מתתיהו בן יוחנן בן שמעון בן חשמונאי הכהן לתורה וקריאתו למרד ביוונים, מלחמות בנו יהודה המקבי ואנשיו המעטים והחלשים נגד הגוים הגבורים והמרובים, ואת תשועת ה׳ והנצחונות היהודיים, טהרת המקדש ובנין המזבח מחדש וקביעת חג החנוכה לדורות הבאים. בהמשך מספר המחבר על התלאות שלא פסקו, על מצוקתם של יהודי הגליל והגלעד שסבלו מרורות מאת שכניהם הרעים ועל היחלצותם של יהודה ואחיו לעזרתם; על סופו של אנטיוכוס הרשע, ועל יורשיו וממשיכיו שלא חדלו מלהלחם בישראל; על המפקד הסלווקי ניקנור שהניף ידו בגאון על המקדש ורצה להחריבו, ועל מפלתו הגדולה שלאחריה נקבע י״ג באדר ליום טוב ושמחה; על פעולותיו המדיניות של יהודה ועל חירוף נפשו עבור עמו ונפילתו בשדה הקרב. הסופר מוסיף לכתוב על הנהגת ישראל בידי אחי יהודה, יונתן ושמעון בני מתתיהו, על מלחמותיהם וגבורותיהם, על כריתת בריתות ידידות עם המלכים והעמים הקרובים והרחוקים, ועל עשייתם הרבה של שמעון ויונתן בבנין וביצור ירושלים וערי יהודה ובהרחבת תחומי השליטה היהודית בארץ ישראל. החיבור מקיף משך זמן של שלושים וארבע שנים (ג״א תקצ״א–תרכ״ה), והוא נחתם עם פרשת הרצחו של שמעון והתמנותו של יוחנן (המכונה גם הורקנוס) בנו לכהן גדול ונשיא תחתיו. פרטים ברורים אודות המחבר וזמנו המדויק אינם ידועים, אך נראה שהיה מיהודי ארץ ישראל, ממחנה הפרושים הנאמנים לחז״ל (שהיוו את רוב העם), והוא ערך את ספרו בשנים הראשונות להנהגתו של יוחנן הורקנוס, סמוך לשנת ג״א תרל״א לב״ע. הכותב סמך על דברים ששמע מפי בני דור המרד, וגם השתמש בתעודות ומכתבים מקוריים שנשמרו בארכיון החשמונאי 11 , ויש מי שהראה פנים לסברא שבצעירותו נמנה המחבר עצמו על חילו של יהודה המקבי והשתתף בגופו בחלק מהקרבות המתוארים בספר(אתר עולם הספר)..